ההחלטה הגיעה....סוף סוף יש לי אויר

זהו החלטנו! החלטתי! סוף סוף זה מרגיש שלם…

Posted on 27 ביולי 2014

יש יש יש יש!!

הרגע הזה שאני מצליחה להחליט משהו, אבל משהו אמיתי של החיים, החלטה כזו משמעותית שעושה שינוי אמיתי.

הרגע הזה הוא מדהים, התחושת ריחוף הזו שעוטפת את כל האיברים, כאילו אבנים גדולות יורדות לי מהכתפיים, (ממש לשים שלט למטה- זהירות..)חץ יוצא מהבטן והכל נפתח ונרגע…

היו לי כמה כאלה בחיים נגיד: פתיחת העסק, ההחלטה להתחתן, ההחלטה שאפשרי להפסיק גלולות..(למרות ש.. טוב זה לפוסט אחר), ההחלטה להציב מטרה, הצבת מטרה וכו'..

והשבוע זה קרה לי שוב- הגעתי להחלטה, לתחושה שלמה, לרוגע, אחת ההחלטות העוצמתיות ביותר, בחרתי בעצמי ובמשפחה שלי.

הבנתי, הבנתי פשוט הרבה דברים שבחרתי לסחוב אותם על הגב כמה שאפשר עד שיהיה כבד מידי… וכנראה שהחלטתי שכבד לי מספיק ודיי לא רוצה יותר. הבנתי את הקטע…

זה החיים!- ככה זה נראה וככה זה הולך להראות עד להודעה חדשה. ולא רוצה! לא רוצה לקום בבוקר ולנוע מתוך לחץ, מתוך מקום שאני צריכה להספיק, לכבוש, לספק, לשרת, לרדוף אחרי עוד עבודה, לרוץ, לקפל, לסגור פינות, להיות חלק אבל לא באמת… דיי הלו רוצה לחיות בשקט!

על פני השטח, הקמנו לנו חיים מקסימים במושב, עסק במרחק נגיעה, אופק בגן מקסים, חוות סוסים מחוץ לבית, טיולי אופניים ושדות כל אח"צ ובוקר, לחץ בבוקר וסטלה בערב… נחמד ממש אבל זה עדיין לא זה…

אני קמה בבוקר לעסק מקסים שאני מאוד אוהבת... אבל זה לא זה כבר! אני כבר מנהלת אותו ... לא בא לי לנהל אותו... רוצה לחפש את התשוקה הבאה... משהו שיגרום לי לקום בבוקר בטירוף...

אז החלטנו! אנחנו סוגרים מעגל זמני בישראל ויוצאים למסע חדש בקוסטה ריקה!כן כן כמו שקראתם- אנחנו מוכרים הכל ונוסעים- לקוסטה ריקה !(כמה סקסי שזה נשמע.. אהה?) בתקווה לחיות שם חיים מלאים, שלמים … או לפחות לחוות חוויה של תקופה… לחזור לכאן תמיד נוכל, לחלום על לקנות פה בית תמיד נוכל.. להיכנס למעגל החיים בישראל, תמיד נוכל… אז מה הלחץ?? אני צעירה ויכולה לעשות כל מה שאני רוצה…

וואו אני כל כך שמחה שהגעתי להחלטה הזו. אבל עם זאת…

אני שבורה.. התהלכתי ימים בהבנה שהרומן שלי עם העסק מסתיים כאן.. וזה כל כך קשה… המילים לא יוצאות לי אפילו לתאר את התחושה הקשה של פרידה קרבה… אני אדאג שהכל ימשיך לעבוד כרגיל והקסם של העסק שבניתי בשיניים ימשיך להתפזר ברחבי הארץ ולחולל שינוי בכל כך הרבה ילדים..

הבנתי שאני רוצה שאופק ייגדל פשוט, ילמד את שורש החיים ולא ייכנס למציאות ששכחנו כבר איך התחלנו… בכלל אני רוצה שהוא יגדל איתי!- מה הבאתי אותו לעולם שמתוך כל היום שלו הוא 8 שעות עם זרים (גננת אהובה אבל לא אמא ולא אבא) ו4 -5 שעות איתי? זהו 4-5?? וגם אם אני עובדת אח"צ אז רק חצי שעה בבוקר? השתגענו ? אז מה הטעם בכל זה?? מה הטעם בחיים?

כמובן שלא הייתי מגיעה להחלטה הזו (עכשיו ) אם לא האחד והיחיד, החבר, האהוב, המורה דרך, הנשמה, האור שלי- אבינועם. שכבר במשך שנה ומשהו (מאז שחברינו הטובים עזבו לארצות הברית ) זורק משפטים, שולף פתרונות חדשים הזויים, דוחף למקומות ומחוזות שונים, ובעיקר מחכה שאני כבר יבין….

אז אני שמחה לומר את זה בקול גדול- הבנתי! אני רוצה! i do!!! אני רוצה לחיות ולטייל איתך בעולם, אני רוצה להסתובב איתך בעולם ולתת לילד שלי הרבה יותר ממה שיקבל כאן, אני רוצה לא להיות תלויה, אני רוצה לעבוד עם תרבויות שונות, ליזום עסקים, לקדם את החברה, לעשות לזוז-ופה אני קמלה… מרגישה שזה מרוץ שאין לו קו סיום.. וכבר התעייפתי.

אני מודה , אנחנו בימים של מלחמה, למלחמה הזו יש קשר, ויש לה השפעה שההחלטה קרתה דווקא בימים כאלה… ימים עצובים, ימים של התכנסות, ימים של שקט מפחיד, ימים של בדידות של שאלות ושל הבנות… ימים של חוסר אונים, של פאניקה, של לחץ, ימים שמסמנים שינוי… נראה רחוק אבל יקרה בכל מחיר. הולכים עם החלום.