ימים קשים עוברים עליי..

ימים של תסכול…

Posted on 19 בספטמבר 2014

ימים קשים עוברים עלי…הכל צף… מירמור, תסכול, עצבים, חוסר סבלנות, שעמום, אכזבה…. תחושות קשות…

אני החלטתי שנמאס לי ואני רוצה לעשות קאט, הגעתי להחלטה שלמה, ו… זה לא קורה מחר בבוקר…זה תהליך שצריך בשבילו סבלנות שאין לי… אני רוצה עכשיו! "בא לי לקחת תרמיל ולנסוע.." עכשיו! לא רוצה לחכות ולהעביר פה עוד ימים, עוד חגים, עוד זמן חסר משמעות אמיתית.

צאק מתקשר אליי היום אחרי שיצא בבוקר לעבודה ועדיין לא חזר השעה 22:38, ואומר לי :"מה מאמי, מרגיש לי שאת לא בסדר? מה קורה?" ואני חנוקה מדמעות כי זה ישר מציף אותי כאילו אני הר של הורמונים שעומדים להתפרץ בכל רגע.. אומרת לו:" מה יש לי צאק, נמאס לי! לא רוצה לסחוב יותר! היום שלי מטורף אין טעם בכל זה, לא טוב לי!"

כמובן שצאק עונה לי כמו שרק הוא יודע והיחיד בעולם שיודע לומר לי בקצרה את כל מה שאני צריכה לשמוע כדי לקום על הרגליים ולצאת מהסיטואציה… דרך אגב הייתי בדיוק באליטל בכניסה למושב אחרי שבכיתי לי מול נעליים, נכנסו בדיוק 2 חברים מהגן והאמהות המטריפות שלהם שתמיד תופסות אותי ברגעי משבר קטנים, בכי והתכנסות – זה פשוט מדהים שכמעט בכל רגעי המשבר בשנה האחרונה איכשהוא נפגשתי באחת מהן, הן בטח חושבות שאני אדם דיכאוני או מסוממת קשה… חחח …

נגיעה קטנה מהיום שלי בתקופה האחרונה- כמו סרטון- לא נגעתי- תחילת שנה 2014- ספטמבר

אז קמה בבוקר ב6:30, שותה קפה וסיגריה בחוץ בשקט שלי ואז נכנסת ומתחילה … אירוגונים שלי , תיקים לגן ולמשרד, אוכל , פירות, מעירה את הקטן הנסיך, החיבוק הראשון בבוקר שווה הכל , אבל בכל זאת -מתמודדת עם מספר התנגדויות של לרדת מהידיים שלי , שתיית התה, ערוץ בטלוויזיה, משם מנסה לבחור לו בגדים(שיענו על הקריטריונים של הגן..), הלבשה , מלחמה בצחצוח שיניים, עוד כמה עיכובים , רכב חוסם, אין כסא , כלבים ברחו וכו', ויוצאת. 8:10 בערך, מגיעה לגן וכל השבוע עברתי פרידה של תחילת שנה מלווה בצרחות שלא ידעתי שאופק יכול לצרוח ככה, בכי שלי בשביל הגן והמתנה קפואה במטרה לשמוע שהוא הפסיק…תוך כדי לשמוע מגוון עצות ותובנות של אמהות הגן שצופות במחזה הנורא.. אחרי בערך 40 דקות מגיעה למשרד… כבר אין לי כח…. חיוך, העמדת פנים, עסקים כרגיל, לכי תתמודדי עם עובדים, לקוחות, עובדים שלא מתפקדים, עובדים שטסים, לקוחות, עמותות, חברות שעוד לא שילמו , בעיות במערכת, בעיות בציוד, בעיות במחשב, בעיות שלי! הכל! ולשדר עסקים כרגיל כי תוך כדי היום אני עונה למתעניינים שרוצים לקנות את העסק ופתאום לובשת את מסיכת העסקים ומתחילה לשדר התלהבות בשיחה.. מנתקת אותה ווחזרת פנימה… לעובדים, לקוחות, ועסקים כרגיל.. יכול להיות שגם יוצאת לפגישת מכירת העסק וחוזרת… כל היום עלטה עוטפת של אופק, מה איתו? איך הוא? להתקשר לשלוח הודעה ? לקפוץ לשם? לא למה, אני ייתן לו להתמודד, אין מה לעשות…זה נורא…חייבת להיות שיטה אחרת…

ממשיכה לבית- השבוע כלל טיפול בצ'אבי, וטרינר,טישטוש, צילום, צליעה , תחושה נוראית של חוסר ודאות…ונשבר לי הלב …הכלב צולע לא יודעים למה , אין שבר… משערת שאיזה טרקטור פגע בו, מתמלאת עצבים וחמלה…

השבוע גם נע בין התאריכים האהובים עליי ביותר… 10-15 מה שאומר לחתום על משכורות באלפי שקלים, אשראי, שותפיי הגובים מס הכנסה ומע"מ, ביטוח לאומי לא פחות ולא יותר ועוד התמודדויות שכל כך בא לי לברוח מהם כל חודש מחדש…

מנקה ,מסדרת, מאפסת יותר נכון לפני שהחוליגן מגיע שגם ככה יחריב כבר בחצי שעה הראשונה…

אוכל? אולי? אם יצא… לעיתים לא מספיקה עד עכשיו… 2 קפה… אולי חטיף אנרגיה..

15:40 יוצאת לגן.. פוגשת את ההורים, חיוכים, אופק מאושר ….איזה כייף.. המפגש הזה, החיוך הזה… העובדה הזו שאמא יודעת לבחור מה טוב לבן שלה .כל יום מחדש אני מרגישה שבחרתי את הגן (המקום) המושלם. אני יודעת שהוא התגעגע ממש… גם אני… אני מתה עליו ברגעים האלו הוא כזה מקסים.. ואז יוצאים בשביל הסבוך בטיול כייפי..משחקים עם הכלבים....מגיעים לרכב ומתחילות ההתנגדויות… לשבת בכיסא , לשים חגורה, לשתות… מגיעים הביתה מרגע זה הילד קשור אליי צמוד תלוי לי על הרגל זה הופך להיות שעות קשות בימים האחרונים זה פשוט מטורף, אני מבינה שהוא עובר תהליך עם הגן החדש אבל זה מוגזם! זה פשוט לא משהו שאפשר לחוות כל יום כל פעם מחדש .. שיעבור משבר גיל שנתיים בבקשה-הצילו.

מכאן חיפוש אטרקציות מתמיד.. גן שעשועים, אופניים, קניון, טיול בשדות יחפים, פגישה עם חברים, ים, בריכה, סבא סבתא, זמן איכות של ממש.. אבל כל יום זה טו מאצ' מעריצה את הנשים שעושות את זה כל יום מה אני יגיד … זה קשה בטירוף… מה זה השיגרה ההרסנית הזו.. אולי זה הגיל הזה..

חוזרים ומתחיל הטקס הקבוע והשיגרה הלא מתאימה לי בכלל…. אוכל, מקלחת, לישון… אעלק.. 

ואז בערך 21:00 – שוב מסדרת, כלים, מאפסת… מתקלחת וזהו נגמר לגמריי הכוח….

23:000 דישדושים… אין חיים!!

קוסטה נראית רחוקה...

סתם מירמור של ימים עמוסים ולא ברורים… מחר כבר אכתוב אחרת… בתקווה.