מוכרים תכולת בית

 

כשדיברנו על זה, אמרנו מה הבעיה נעלה ליד  2 , כל יום כמה דברים והכל הולך... מקסימום גארג' סייל מעיפים הכל...

רק ש...זה אחלה לתיאוריה  ועל הדף זה נראה נורא פשוט...

העלנו ליד 2 ...לא נמכר כמעט כלום....  העלנו לקבוצות בפייסבוק של מיליוני אנשים ששאלו שאלות, מידות, תמונות, שיגעו אותנו, נזפו בנו על המחירים ולבסוף... נדה שום דבר.

אז דיברנו עם אנשים וכולם ביקשו שנשריין להם משהו, תנור, מקרר, מזרן שינה, סלון.... הדברים הגדולים היו סגורים לנו בראש... רק ששוב הפתעות וזה לא מתאים במידות, המחיר, הזוית....

אז התארגנו למכירת חצר, עשינו את זה מושקע ככל שיכולנו, בחור מקסים בשם גילעד הכין לנו סרט אנימציה כהזמנה, שיווקנו , הפצנו לחברים, קרובים, , במושב תלינו שלטים, וואטצ-אפים.רק תבואו... זו עבודה לכל דבר...

התארגנו 3 ימים בלהכין אותה- לרוקן מהבית , לנקות בחוץ, לתלות מחירים, לעצב(חייבים), קניות לאורחים... תוך כדי טיפולי שיניים, קניות, רשויות, פרידות מחברים ומשפחה...

(אמא שלי באה לעזור- אלופה כזו ! איך שהיא מתמודדת עם הכל בגבורה כזו.)

שבת בבוקר : 5:00 קמה בשיגעון, שמה נעליים גבוהות ויוצאת לגינה, אופס עוד חושך בחוץ וקר. מסתכלת על הכל ולא מאמינה... זה כל הציוד שלי, זה כל הרכוש שלי, זה הבגדים, הצעיפים, הנעליים, הצעצועים של הילד, הבובות, הכלי מטבח, המחשבים... הדמעות יורדות, מתפרקת מבכי, בחושך...

לא בגלל הרכוש... בגלל ההבנה... ההבנה המוחלטת שאנחנו עושים את זה... וכל זה כבר לא שלנו- וזה לא יחכה לנו פה...

הרכוש הזה , הכמויות האלה, מי צריך את כל זה? פתאום מבינה שזה חלק מהכל , כל הרכוש הזה חלק מהמעגל החומרי הזה שנשאבנו אליו אפילו מבלי שרצינו... כל הרכוש הזה , זה תשלומים על גבי תשלומים, זה מינוסים, זה מלחמת הישרדות יום יומית, זה טלפון בבוקר מהבנק, זה הלוואות, זה חלק מהכל, זה חלק מכל מה שאני לא רוצה כרגע בחיים שלי, בשביל מה??? בשביל החומר הזה??? בשביל זה אני קמה למלחמה? תחשבו על זה- סתכלו סביב בבית - הכל אבל הכל לא שווה אם חיים במרדף , אם לא עוצרים להנות מהאהובים לנו, אם לא מגדלים את הילד ולא מסתפקים ב3-4 שעות ביום,

אם חיים  לא  בסיפוק, ביצירה , בהגשמה. מטעינה את עצמי באנרגיות ומתחילה את היום המשוגע בחיי...

 

 

אופק מתעורר! מרגיש שקורה משהו... אומר לי: "מה זה אמא?, מה קורה פה?" 

אני עונה לו:" בייבי שלי, היום אנחנו מוכרים את כל הדברים שלנו ומחליפים לחדש"

"חדש?, לא רוצה חדש!" 

"אנחנו נותנים את כל הדברים למי שצריך אותם, כי אנחנו כבר לא צריכים, אנחנו נוסעים לטיול ואי אפשר לקחת את כל זה..."

מסכים איתי ומתחיל לעזור לי למיין בגדים בין 5-10-20 ש"ח.

 

בכלל כל הנושא מול אופק - היה לנו לדילמה גדולה- להשאיר אותו לחוות את המכירה או לא, אני רציתי שלא ואבינועם רצה שהילד יחווה עד הסוף...ודווקא שיראה שאין לנו בעיה להיפטר מהחומר בקלות כדי  שיהיה לנו חדש... הסכמתי איתו והשארנו אותו רוב היום, מצאתי את עצמי במכירה , מסבירה להמון אנשים כיצד אנחנו מסבירים לו, איך עושים דבר כזה לילד, חלק ממש חשבו  שזו גבורה ואומץ מצידנו... תראו זה לא היה פשוט, קראנו מלא על הנושא , התייעצנו עם הגננות , יש לנו אפילו גננת שמאוד הבינה ללבינו והסבירה כמה הצעד הזה הוא לילד מדהים, דיברנו על זה המון וגיבשנו דעה ודרך התנהלות מולו.  גם את המשפחה תדרכנו להיות יותר מאופקת ופחות לדבר על העזיבה.

אחרי הכל ילד צריך להיות עם אבא ואמא שלו, הוא צריך לגדול עם האנשים שיפתחו אותו ויעשירו אותו בידע ותקשורת ואנחנו שלמים עם זה כרגע לגמרי.

במכירה אופק התפנק על כל המשפחה, הסתובב עם ילדים מהגן, הציג את הבית, החצר וכל התכולה... לאחר זמן הלך לישון אצל סבא ואנחנו נשארנו למכור עד הלילה.

 

אני זוכרת  את עצמי במהלך המכירה מסתובבת בחצר, המון חברים, קרובים ומשפחה... ולרגע עוצרת ולא מבינה מה אני עושה... יש לי כל כך הרבה  אנשים אהובים וחברים טובים שעוטפים אותי איך אני עוזבת? את מי אני עוזבת?

כמובן שמרכזים את כולם במקום אחד ... זה בעייתי. זה מתעצם, תחושה החמצה... להחמיץ תקופה עם האנשים האהובים, הילדים במשפחה ושל חברים שיגדלו ונפספס לראות את זה קורה, להזדקן עם הסבים והסבתות שאנחנו אוהבים כל כך, חתונות של חברים קרובים, חגים, ימי הולדת....

הרגשתי שאני צריכה להזכיר לעצמי כל הזמן- את רגע ההחלטה, את התחושה הזו  שריחפתי... את העובדה שאני בוחרת לחיות  אחרת. ואני מודעת לזה שזה כרוך בויתורים. 

 

היום המשיך... האדרנלין בגוף כל היום.. בלי כמעט לאכול - מוכרים בטירוף, סוחרי יד שניה בראבק. זה ממשיך עוד בימים הקרובים...

בערב הגיע לסגור את המעגל כרגיל בצורה הזויה חבר מהכיתה ביסודי, בחור מקסים ומוכשר שניגן לנו בפסנתר ואנשים עוד הגיעו לפשפש בבגדים ברקע... שכבתי על הדשא, צפיתי בכוכבים , קבוצת חברים שיכורים ושמחים, איזה כייף, תודה.

 

יום מדהים! מטורף! חוויתי! ממליצה לכולם!

נרדמנו על הסלון עם נעליים בחצי ישיבה...

קמו הבוקר וממשיכים להשיג את המטרה והיא מקדשת  את כל האמצעים. קוסטה ריקה!!!

יום טוב!